<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יצחק בר זעירא</h1>
<h2>דף צז.</h2>
גרסינן בשלהי האשה רבה [יבמות צ"ז ע"א] ובבכורות פרק כל פסולי המוקדשין בתחילתו [ל"א ע"ב] א"ר יוחנן משום רשב"י כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר. ואמר רבי יצחק בר זעירא ואיתימא רבי שמעון [בר] נזירא מאי קראה וחכך כיין הטוב דובב שפתי ישנים. אבל בשקלים ירושלמי שלהי פרק מצרפין שקלים [פ"ב ה"ה] שמעון בן נזירא בשם רבי יצחק כל תלמיד חכם שאומרים דבר הלכה מפיו בעולם הזה שפתותיו רוחשות בקבר עמו [שנאמר] דובב שפתי ישינים, ככומר של ענבים וכו' עד ומה הנאה יש לו [רבי שמעון] בר נזירא אמר כדין דשתי קונדיטין. רבי יצחק אמר כהדין דשתי חמר עתיק אע"ג דשתי ליה טעמיה בפומיה. ובמדרש קהלת [פ"ה] והשובע לעשיר אינו מניח לו לישון אלו תלמידי חכמים שאומרים דבר הלכה מפיהם ודובבות שפתותיהם בקבר.
ובמדרש קהלת [פ"ט] כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך לעשות עשה. ואם עשית כן דע כי אין חשבון בשאול אשר אתה הולך שמה. כד דמך נחום איש קדש קדשים חמין אפיה איקונתא במחצלא. פירוש נתקלקלו פני צורות ואיקונין כאילו טוחות במחצלת מעולה. אמרו לא יחמי יתהון במות אי היך דלא חזא יתהון בחיוי. אפשר דחמא יתהון אתא'. פירוש וכי במותו אפשר לראות. א"ר אשיאן אין בין צדיקים לרשעים אלא דיבור בלבד. אמר רבי זירא (הוית) [המת] שמע קילוסו מתוך ארונו כמין חלום. ובירושלמי דאידיהן של גוים בתחילת פרק כל הצלמים [ע"ז פ"ג] בלשון זה, וחכמים אינון כלום. ארשב"ל אין בינינו לצדיקים אלא דיבור פה בלבד. אמר רבי זירא שומע הוא המת קילוסו כמתוך חלום. אמר רבי אשיין וכו', עד ולמה נקרא שמו נחום איש קדש קדשים. בפרק שואל אדם [שבת קנ"ג ע"א] אמר ליה רב לרב שמואל בר יהודה אחים אהספידא דהתם קאימנא.
